דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה


אתר הנצחה לחברי וידידי עלומים

יהי זכרם ברוך

 


<< חזרה לאתר הנצחה
דף הנצחה לשלם יונה  ז"ל
(28/10/1948 - 01/10/1985)     טז תשמו


בת לאה ז"ל ובצלאל ז"ל

נולדה ב כ"ה תשרי תש"ט

היתה חברה בעלומים מ אייר תשכ"ט

נפטרה אחרי מחלה קשה ב ט"ז תשרי תשמ"ו

בת 37 במותה

לקראת סוף תקופת התיכון, יונה התלבטה התלבטות אמיתית בין רצונה העז ללמוד באוניברסיטה ול"הצהיר", לבין חובתה המוסרית, כחניכת בנ"ע נאמנה להתגייס לנח"ל. כשהחליטה לאחר התלבטות ארוכה, לצאת לנח"ל, לא היה כוח שיוכל למנוע זאת בעדה.

בתקופת הנח"ל שהתה בעין צורים ובכפר עציון, וכמובן בטירונות. תקופות השל"ת בקיבוצים היוו לגביה חוויה חברתית תרבותית עמוקה. הייתה במרכז העניינים והפעילויות. הייתה "אכפתניקית" בכל בקשור והקורה מסביבה תוך שהיא מנהלת קשרים אמיצים עם הוריה ומשפחתה, עם חברותיה ועם חברה חיים. אף צד לא נפגע, לכולם העניקה תשומת לב ואהבה.

בחורף תשכ"ח הדרימה יונה והצטרפה לארוסה חיים בקבוצת עלומים אשר בנגב המערבי. בר"ח סיוון תשכ"ח באה יונה בברית נישואין עם חיים, והצטרפה לקבוצה כחברה מן המניין. לאחר זמן קצר החלה להגשים את חלום חייה הנוסף: לימודים אקדמאים. באוניברסיטת הנגב החלה יונה ללמוד חינוך והיסטוריה, תוך כדי השתלבותה בעבודת המשק.

בשנים תשל"א-ל"ב שהתה המשפחה בשליחות בני-עקיבה באנטוורפן – בלגיה. יונה שימשה "עזר כנגדו" במלוא מובנה של המילה ונהנתה מכל רגע בשליחות.

בבלגיה גדלה המשפחה, שם נולד הבן יהודה-אריה שהצטרף אל אחותו חגית, ה"צברית" הבכורה.

בחוזרה לארץ ולקבוצה, המשיכה יונה בלימודיה וסיימה אותם בהרגשת סיפוק, כאשר במהלך הלימודים מתרחשת מלחמת יוה"כ והיא יולדת את יובל.

לאחר לימודיה חזרה יונה לעבודה במשק, ולאחר שעבדה במספר ענפים, הגיעה למחסן הבגדים שאותו ריכזה במסירות רבה תוך שהיא מוצאת עניין בעבודה זו.

בחינת:”ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך".

המשפחה גדלה ומצטרפת אליה אביטל.

בתשמ"א החלה תקופת השיא בחייה של יונה. היא החלה משמשת כמחנכת בבית הספר בסעד. קשר אהבה אמיתי נכרך בין תלמידותיה לבינה. החינוך, נראה כתפור בדיוק לאישיותה של יונה.

היא לא פסקה מלציין עד כמה היא נהנית מעבודתה.

יחד עם זאת המשיכה בטיפוח הקן המשפחתי, והבית הכלל קיבוצי.

בחשוון תשמ"ד נולד הילד החמישי משה-אביחי. האושר היה רב והדירה המורחבת אליה עברה עם משפחתה הוסיפה נופך מיוחד.

בראשית אדר תשמ"ד חלתה יונה והתגלה אצלה גידול ממאיר. היא נותחה, התאוששה במהירות הבזק, וחזרה לעבודתה כמחנכת תוך כדי המשך קבלת הטיפולים בקשים. יונה שמרה על ביטחון עצמי ואמונה שיהיה טוב. הרופאים נתנו מקום ותקווה לאופטימיות, ויונה המשיכה ללמד ולחנך את תלמידיה שהגיעו כבר לסיומה של כיתה ז'.

המחלה התפרצה מחדש ערב סיומה של שנת הלימודים תשמ"ה. יונה רצתה לסיים את השנה ולא לאכזב את תלמידיה. הרופאים עזרו לה בכך והשהו את הבשורה המרה בכמה ימים.

הבשורה הכתה אותה בתדהמה. המחלה התפשטה והמצב החמיר. קשה היה לה, גם עם אופי הברזל שלה. כחודשיים וחצי נלחמה על חייה כשהיא עושה כל מאמץ להיראות בסדר. קשה היה לה לתפקד כהרגלה, אבל היא לא וויתרה.

ערב הימים הנוראים החמיר מצבה.

היא היתה יותר מדי ריאלית והבינה כי מצבה קשה מנשוא. הרעה נוספת חלה במוצאי חג ראשון של סוכות. לאחר שדאגה שהוריה יחזרו לנתניה נלקחה לבית החולים בפעם האחרונה. בכייה בדרך לאמבולנס רמז יותר מכל על הכרתה במצבה.

ביום ג' של חול המועד סוכות – י"ח בתשרי תשמ"ו, לפנות בוקר, החזירה יונה את נשמתה לבוראה כאשר בעלה חיים ניצב לידה וקורא "שמע ישראל" ו- “ברוך דיין האמת".

יהי זכרה ברוך.



הוסף



< חזרה לאתר הנצחה

[חזרה לראש העמוד] [הדפס]

|מפת אתר|
אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2017 (c)