הנצחה

אסתי נולדה בבאר שבע לשרה ויעקב ברביבי, בת חמישית מתוך שישה אחים ואחיות.

ילדותה עברה עליה בשיכון דרום בעיר העתיקה של באר שבע.

בגיל 12 התייתמה אסתי משני הוריה ואת מקומם מילאו דודתה אליס ובעלה מכלוף, שעברו לגור בביתם והיו האפוטרופוסים של אסתי ואחיה.

עם סיום לימודיה בבית הספר היסודי "אוהל שרה" חיפשה אסתי מסגרת דתית עיונית שבה תלמד בתיכון. מסגרת זו נמצאה בקיבוץ עלומים שם נפתחה כיתה כחלק מתכנית עליית הנוער של הסוכנות, אשר שילבה לימודים עיוניים לבגרות וכן עבודה בענפי המשק השונים.

כשהייתה בת 16, תלמידה בכיתה י', הגעתי לעלומים לשל"ת המוקדם במסגרת גרעין נח"ל וכבר במוצאי שמחת תורה, בדרך להקפות שניות בימית, הצטלבו דרכינו. ומאז, במשך 37 שנים, לא נפרדנו.

עם סיום לימודיה שירתה אסתי בשרות הלאומי, בתחילה בנתיבות כקצינת ביקור סדיר ובשנה השנייה בקיבוץ עין צורים.

לקראת סיום השרות הלאומי בראש חודש אדר נישאנו אסתי ואני בקבוץ עלומים, שם גם נולד בננו הבכור, ליאב. לאחר מכן, כמיהתה של אסתי ללימודים הייתה אחת הסיבות לכך שעזבנו את הקיבוץ ועברנו לחיפה. שם החלה את לימודי ההוראה בחינוך המיוחד בסמינר "שאנן" ולאחר מכן השלימה בתוך 3 שנים את לימודי התואר הראשון ב"אוניברסיטה הפתוחה" במהלכן נולדה ביתנו לילך.

אסתי החלה לעבוד כמורה לחינוך מיוחד בבית ספר "אפרים צמח" בטירת הכרמל, אבל שאיפתה, לא לקפוא על השמרים ולהמשיך להתקדם, הובילה אותה לעבודה בבית ספר "אופקים", המיועד בעיקר לילדים עם שיתוק מוחין ונכויות שונות. שם הצילה ילדים רבים, תוך מתן תקווה לכולם והכנתם לחיים על אף ולמרות הנכות.

במקביל לעבודה בבית ספר "אופקים", השלימה אסתי את התואר השני בחינוך מיוחד, כאשר עבודת התזה שלה עסקה בטיפול שפתי בילדים פגועים.

בנוסף,הרגישה אסתי צורך להרחיב את ארגז הכלים המקצועי שלה, בחיפושה הבלתי מתפשר למצוא דרך לכל ילד וסיימה לימודי תעודה של מאבחנת דידקטית במכללת אורנים – במסלול של אבחון דינמי. משהחל מערך החינוך המיוחד להתפתח ולהפוך לארגון מקצועי, נבחרה אסתי בשל כישוריה המקצועיים לנהל מרכז למידה בעתלית מקום שנותן עזרה, כלים להתמודדות ותקווה לילדים בעלי קשיי למידה.
זמן קצר לאחר מכן נבחרה אסתי והצטרפה לצוות ההדרכה של מתי"א כרמל וחוף, שם מילאה תפקיד של מדריכה גני ילדים יישובית – תפקיד מערכתי המתכלל את כל מערך התמיכה של שרותי החינוך המיוחד לילדים בעלי צרכים מיוחדים.

אסתי ריכזה את מערך הגנים בשני אזורי שרות של המתי"א: בטירת כרמל ובג'יסר א זרקא במשך שנים ארוכות – פיתחה מערך עבודה מקצועי ובינאישי, תוך שיתופי פעולה מערכתיים עם הפיקוח על הגנים, השרות הפסיכולוגי, שרותי הרווחה והגננות.

שני תפקידים אלו: ניהול המרכז הטיפולי והובלה יישובית, של מערך התמיכה בגני הילדים, הביאו את אסתי לצורך שוב, להרחיב את הידע המקצועי שלה – אסתי סיימה עוד לימודי תעודה בקורס מנהלים.
בשני תפקידים אלו: מדריכה במתי"א כרמל וחוף ומנהלת מט"ל עתלית עבדה אסתי, מעורה בכל פרט ופרט, מבלי לוותר!!! עד יומה האחרון.

אסתי האמינה שלכל ילד מגיע הזדמנות בחיים ושעם הבנה וגישה נכונה, כל ילד יכול בסופו של דבר למצוא את מקומו בכיתה ולהצליח בחיים.

אסתי הייתה פעילה נמרצת בהסתדרות המורים וחברת ועד הסניף.

שנים רבות סייעה לעובדי הוראה וייצגה אותם נאמנה. האינטליגנציה הרגשית המופלאה שלה, סחפה אחריה ללא סייג את המורים, השרתה אווירה חיובית בקרב עמיתיה והעניקה עזרה לחבריה המורים בכל עת.

אסתי, התנדבה תמיד למען הזולת והחברה, נתנה את המיטב והמרב מעצמה על מנת ליצור חברה יותר איכותית ומתחשבת.

לפני כ-14 שנים חלתה אסתי בפעם הראשונה בסרטן שד ולמרות המחלה והטיפולים לא הפסיקה את עבודתה עם הילדים שהיו זקוקים לה. לאחר טיפולים לא פשוטים, אסתי החלימה והמשיכה בעשייתה.

לפני 3 שנים חזרה מחלת הסרטן עם גרורות באזורים שונים בגוף, אבל אסתי החליטה להילחם ולא לתת למחלה לשבש את חייה, המשיכה לעבוד ולצאת ולטייל עם חברים.

לאחר מאבק ארוך וממושך ולאחר שמוצו כל הטיפולים הרפואיים גופה של אסתי לא יכול לה עוד. אסתי נאחזה בכוחותיה האחרונים על מנת להיפרד מחבריה הקרובים ונפטרה ,ללא סבל ובשלווה, מוקפת בכל בני משפחתה.



אסתי השאירה אחריה את ילדיה, ליאב ולילך, את נכדיה, עומר ונעמה, את חתנה אודי ואת כלתה תהילה.
ואותי, נתן.

יהי זכרה ברוך.