הנצחה

ליבו איש תמים היה בדורותיו. את האלוהים התהלך ואדם לא בייש.

הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ:

לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ:

נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי יְדֹוָד יְכַבֵּד

כל מעשיו בתמימות, בלי התחכמות ובלי חשבונות. כמי השילוח ההולכים לאט, כך הנאמנות, הרצינות, כובד הראש בקיום המצוות ודקדוקן.

גם ביום שישי האחרון, כשהמצב כמו שהוא, הוא עדין פותח ספר תהילים וקורא בעיניו. לפני שבוע, בערב שמחת תורה, כששמע שאפשר ללמוד פרשת שבוע, התעורר כחי ועקב כמידת יכולתו. כל ספרי 'תורת חיים' שלו, מלאים בסימונים לפירושים שנשאו חן בעיניו או שצריך להבהירם בהזדמנות עתידית.

ויחד עם זאת, חוליו של ליבו הפך את בית המשפחה לתלפיות: מי לדרוש בשלום, מי לתת כתף או מנה מיוחדת לכבוד שבת. ועל הכול בית של תפילה. מוסד הקבע של אמירת תהלים שהעלה אל אבינו שבשמים מילות תפילה רוגשות, וסעודות אמנים מלאי כוונות, שפתחו גם בפני קהילתנו עולם של רגש דתי שלא ידענו כלל על קיומו.

ואולי מילה של תקווה. ליבו ואילה הקימו בית לתפארת, שבו בנים ובני בנים הולכים בדרך אבות, וכל אחד במקומו ממשיך את נתיבו של התא המשפחתי הקטן. במשך השבת ואפילו במוצאיה, תהינו אם החיים החדשים באו לעולם עוד בטרם הסתלקותו של הסבא לגנזי מרומים.

לכו בכוחכם זה, אמצו את הדמות הנדירה של ליבו אל עומק לבכם והווייתכם ותהא המשכיות זו לכם ולנו - פתח של נחמה.

יהי זכרו ברוך

(הספד הרב עמית קולא)