הנצחה

יהי זכרו ברוך

מני הוא בנם של ד"ר אהרון (אלפרד) הי"ד ואמיליה רגנסבורגר ז"ל. המשפחה, שעסקה בסחר בשר, היא מהעיר רגנסבורג בבווריה שבגרמניה, עיר היושבת על גדות הדנובה. אביו, ד"ר רגנסבורגר, נולד בתחילת המאה ה-20, למד באוניברסיטה כימיה ופיסיקה והתחיל לעבוד כמרצה לכימיה באוניברסיטה. הוא היה פעיל בתנועה "בלאו וויס" הציונית, ובסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת, כשהרגיש לאן נושבות הרוחות בגרמניה, נדד ליפן ועבד שם כמרצה בטכניון.

ב-1935 כשנדמה היה שנרגעו הרוחות בגרמניה, רצה לחזור לארץ מולדתו אך הוריו מנעו זאת ממנו והוא הגיע לשווייץ. שם הכיר את אמיליה אשתו, הם התחתנו, חזרו כזוג נשוי ליפן ושם נולד בנם הבכור נתן. ב-1939, עם הצטרפות יפן למדינות "הציר", הוריו של מני עלו לישראל. בזכות הידע ביפנית הם נכנסו לארץ בלי סרטיפיקט, ואביו הצטרף מיד למודיעין הבריטי כמתורגמן. הם עברו לגור בגבעת רוקח בבני ברק, ונולדו להם 5 ילדים: נתן, נעמי, רותי, מני ויוספה.

עם סיום מלחמת העולם השנייה השתחרר ד"ר רגנסבורגר מעבודתו במודיעין הבריטי, פתח עסק פרטי בתחום הכימיה, ואף שימש כל השנים ככתובת למשרד החוץ הישראלי בתרגום מיפנית לעברית, גרמנית ואנגלית. כמו כן, האב היה מומחה בזואולוגיה ובוטניקה וניתן יהיה לכנותו איש מדע מהדור הישן. ב-1965 סגר האב את העסק הפרטי והחל לעבוד כמהנדס במפעל "אלבר" בכפר סבא בתחום המטרולוגיה.

מנחם (מני), שנולד בי"ח אב 1945, קיבל את שמו על שם חודש מנחם אב. הוא החל לימודיו בבית הספר "תלמוד תורה" של החינוך העצמאי - ר' עקיבא, ובכיתה ד' עבר לבית ספר מזרחי (שמו הקודם של בי"ס מעלות). את לימודי התיכון החל מני בבית הספר התיכון בבני ברק, אך כבר בשלב זה התברר שהוא אינו תלמיד רגיל. בית הספר לא כל כך דיבר אליו. הוא חי בעולם משלו, עולם האמנות – הציור והפיסול. לאחר תקופת מה בה הרגיש שהוא לא משתלב בתיכון הרגיל עבר ללמוד במכון אבני לאמנויות, למד ציור ופיסול, ועבד כצייר קריקטורות. הוא לא השלים בגרות, אבל היה צייר אדיר, זאת למרות שהיה עיוור צבעים.

מני היה חבר בני עקיבא, בשבט "עלומים", סניף בני ברק. הוא לא היה מהבולטים בשבט, אבל היה ידוע בין החברים כצייר ומאייר. בהגיעו לגיל הגיוס לא הלך לנח"ל אלא התגייס לחיל השריון, אך גם שם הוא לא מצא את מקומו. בשריון אומנם הבינו שטנקיסט לא ייצא ממנו, אך הרס"ר בג'וליס "גילה" את כשרונו וגייס אותו לשירותו כצייר המחנה. מני קישט בציוריו את כל ג'וליס. למני מאד הפריע שלא ידע מתמטיקה, יחסית לאביו ולנתן אחיו, אך הם שכנעו אותו שעל כל אדם להתמחות ולהצליח בכישרון שאלוקים נתן לו ומכאן שעליו להתמקד בציור. לקראת סוף השירות, מני עבר מהשריון לנח"ל ושירת כצייר במחנה פיקוד הנח"ל ביפו. בנוסף הוא שימש כמחסנאי אבל לא מילא את התפקיד כשורה, כי בתחום זה היו לו חסרונות.

עם סיום השירות, בשומעו שחברי גרעין "עלומים" מקימים קיבוץ בנגב, החליט להצטרף ולאחר תקופת מה הוא התקבל לעלומים. בקיבוץ הוא עבד בענף הלול, ובזמן הפנוי צייר ואייר לעלון, לחדר האוכל ועוד. במאי 1967, עם פרוץ מלחמת ששת הימים, מני לא גויס למילואים ונשאר בעלומים.

וכאן נחזור לאביו של מני, ד"ר אהרון רגנסבורגר. באותה עת כשכל המדינה הייתה במתח על גורלם של הבנים הנמצאים בחזית, בשורת איוב נחתה על ראשו של מני. אביו שעבד באותם ימים במפעל אלבר נהרג מהפצצה של מטוס עיראקי שפלש לישראל והפציץ את המפעל. יחד אתו נהרגו עוד 4 עובדים ונפצעו 15 עובדים. החברים הבוגרים מסעד באו לבשר למני את הבשורה הנוראה, ובמשך כ-10 חודשים עסק מני בעיצוב המצבה של אביו.

בחודש ניסן תשכ"ח גויס מני למילואים כצייר, ותפקידו היה לקשט ולאייר את חדר האוכל הראשי של בסיס רפידים. מני, ששוחרר לחופשת חג הפסח, הצטרף לחבר נעורים שלו שלמד באותה עת בבר-אילן ולעוד בוטניקאים וזואולוגים לטיול בצפון הארץ. בסיום הטיול נכנסו החברים להתרחץ ב"סחנה" ושם קרה האסון. מני קפץ למים וכנראה בעת נחיתתו במים נתקל בסלע או בקרקעית, נפגע ומת.

המשפחה, ובמיוחד אמו, קבלו את הבשורה הרעה קשה מאד, במיוחד לאחר מה שקרה לאב במלחמת ששת הימים, רק 10 חודשים קודם לכן. גם בית עלומים היה בשוק, וכשבאו חברי סעד והציעו לעלומים לאמץ את בית העלמין של סעד גם עבור נפטרי עלומים, לא קיבלו פה את הצעתם והחליטו שלעלומים כישוב עצמאי יש צורך בבית קברות משלו. מני היה הראשון שנקבר בעלומים.

שנתיים מאוחר יותר, הגיע לעלומים גרעין "נחשון" (הגרעין של מוטי מרום). אחת מחברות הגרעין הייתה יוספה רגנסבורגר, אחותו של מני, שלאחר השחרור נשארה שנתיים נוספות בקיבוץ ואף הייתה מועמדת לחברות.

חבל על דאבדין ולא משתכחין. יהיה זכרו ברוך.

(קטע זה הכתב ע"י גרשון שליסל לעלון עלומים מספר 326, י"ד ניסן, ערב חג ראשון של פסח, תשע"ב, 6 באפריל, 2012)