הנצחה

"בֹקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו,
ואת אשר יבחר בו יקריב אליו" (במדבר ט"ז)

שר-המוות לא סר מבתינו ימים רבים,
הגפנו התריסים, נעלנו הדלתות,
והוא בא, הגיח מן החרכים,
ארב לפתחנו מן הבוקר ועד הערב
שר המוות לא סר מבתינו
עד שגבה מלוא כוס התרעלה והכאב

בַּתיק, גיסתי האהובה, בת לאה ויצחק, כשושנה סוגה בשושנים, כאברהם ושרה הייתם לנו, את ואברמי. מארחת למופת היית, מוצאת סיבה לאסוף משפחה, לקבץ חברים, לחוג תנ"ך, ליום הולדת, ליום נישואין. תמיד לכנס יחד, ללכד את השורות. רבות השושנים בביתך אך אַת השושנה היפה והמובחרת מכולן. מובחרת שידעה לחנך להתגייסות ליחידות מובחרות – "תשע שנים מסיירת לסיירת", כך אמרת, דוחפת מאחור, במכתבים, בחבילות, בעידוד אין סופי. גם לבית ספר שדה כפר עציון הייתם על הקו, לחזק ולחבק. מאחורי תרומת כל אחד מילדייך למדינה עמדת את, איתנה, תמיד שם בשבילם. אברמי, נבראת מחדש בדמות מלאך, נשאת מחציתך השנייה על כפיך ממש. הנה עֵת עפר הגיע, מחציתך תשכון על הגבעה מדרום, ואתה, על הגבעה מצפון, ההשלמה קשה, השלמות נשברה ואנו מייחלים לשלומך. ובין הגבעה שמדרום לגבעה שמצפון, בתווך – עלומים. ארבע שנים ועשרה חודשים, חברים וחברות, הייתם משענת. מי בביקור, בברכה, בעוגה, בטלפון, בלחיצת יד פשוטה, מי באריזה, בסידור הדירה החדשה, בהסעות, באירוח ועוד. חוסן כזה לאורך שנים, מתוך חברות אמת, זוהי תעודת כבוד. לצוות הרפואי המופלא, לד"ר דן, ולמשפחתנו המורחבת – אם בתיק הייתה עומדת כאן, ודאי הייתה מודה לכולכם ומצרפת וֶרד בורדו חזק, לכל אחד ואחת.

לוחמת גיבורה ואהובה, נוחי בשלום בין רגבי השדות שאהבת, עם ארבעה כיווני אוויר, אוויר שכל כך חסר לך לאחרונה.

יהי זכרך ברוך!

(תרצה אורן, גיסתה מסעד)